החלטה בתיק דנ"פ 8994/04 - פסקדין

           עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין בע"פ 5302/03 מדינת ישראל נ' יצחק טל  (טרם פורסם).

2.            ביום 3.11.2000, בשעה ארבע וחמישים לערך לפנות בוקר, אירעה בחיפה תאונת דרכים מחרידה: רכב ובו חמישה נוסעים סטה ממסלולו והתנגש בעוצמה רבה בעמוד שילוט שהוצב בצד הדרך. כתוצאה מן ההתנגשות קיפחו את חייהם ארבעה מנוסעי הרכב, ואילו הנוסע החמישי - יצחק טל, העותר - נותר בחיים ונפגע פגיעות בינוניות. נסיבות התאונה היו כולן ברורות וידועות אך שאלה אחת נותרה שנויה במחלוקת: מיהו שנהג ברכב בעת התאונה? סברת המשטרה היתה כי העותר - שהיה גם בעל הרכב - הוא שנהג, שכן גופו נמצא ממוקם בסמוך למושב הנהג ובתנוחה המרמזת על-כי הוא שנהג ברכב. אלא שהעותר הכחיש כי נהג ברכב, בטוענו כי נרדם במושב האחורי והותיר את הנהיגה לאחד מחבריו. לטענתו, אין הוא יודע מי נהג ברכב, שכן התעורר רק בבית-החולים לאחר התאונה. המדינה דחתה את גירסת העותר, וכך הוגש נגדו כתב אישום בו נטען, בין השאר, כי העותר הוא שנהג ברכב וכי עשה זאת במהירות מופרזת, לאחר שעות רבות ללא שינה ובהיותו שלא במלוא החושים.  לאור כל זאת הואשם העותר בעבירות תנועה שונות וכן בעבירה של הריגה.

3.            בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) שמע את טענות הצדדים, בחן ראיות ועדויות, הוסיף ושמע עדויות מומחים, ולאחר כל אלה נמצא לו כי לא הוכח מעבר-לספק-סביר כי העותר הוא שנהג ברכב. אכן, מיקום הנוסעים ברכב לאחר התאונה תמך לכאורה במסקנה כי העותר - דווקא הוא - נהג ברכב, אלא שלדעת בית-המשפט המחוזי לא ניתן היה לשלול את הסברה כי מיקום הנוסעים נשתנה במהלך התאונה כתוצאה מסיחרור הרכב ומטילטולו, דהיינו: כי גופו של העותר טולטל מן המושב האחורי - בו ישן לטענתו - למושב הקידמי. בנסיבות אלו, ונוכח ראיות אחרות שתמכו לכאורה בגירסת העותר - למשל: מיקום כתמי הדם ברכב - לא נשללה מכל וכל התיזה כי אחד הנוסעים האחרים הוא שנהג ברכב. זיכויו של העותר היה אפוא בלתי נמנע.

4.            המדינה ערערה על הזיכוי לבית-המשפט העליון, בטוענה כי התרחיש שהוביל את בית-המשפט המחוזי לזיכוי - תרחיש בו גופות הנוסעים טולטלו, שינו את מיקומן והוצבו בסדר בו נמצאו בסופו של דבר - אינו סביר ואינו אפשרי מבחינה פיסיקלית. בית-המשפט העליון שמע טענות, בחן ראיות ועדויות שהובאו לפני בית-המשפט המחוזי, ולסוף החליט ברוב-דעות לקבל את הערעור ולהרשיע את העותר. אוסיף ואומר כי ביני לביני הודיעה המדינה על שינוי סעיף האישום בו הואשם העותר מהריגה לגרם מוות ברשלנות, ובכך העותר הורשע. (בנוסף לעבירות תעבורה אחרות).

5.            בדעת-הרוב של השופטים לוי וג'ובראן בא בית המשפט לכלל מסקנה כי "התרחיש התיאורטי עליו ביסס בית-המשפט את זיכוי [העותר], הנו בלתי אפשרי, מנוגד לחוקי הטבע, ונעדר היגיון" (פיסקה 5 (ד) לפסק דינו של השופט לוי). ביסוד מסקנה זו עמדה ההנחה כי חוקי הטבע - תנועת הסיבוב של הרכב ושל הנוסעים בתוכו - שוללים את האפשרות שהתאונה גרמה לשינוי מיקום הנוסעים בדרך בה סבר בית-המשפט המחוזי, דהיינו: טילטול גופו של העותר מן המושב האחורי אל מושב הנהג, ובמקביל טילטול גופת הנהג ממושב הנהג למושב האחורי. יתרה מכך: שני השופטים - כל אחד מהם בדרכו - מצאו כי הראיות והעדויות שהובאו לפני בית-המשפט המחוזי אינן שוללות את המסקנה המתחייבת מחוקי הטבע - ובחלקן אף תמכו בו - וכי עדויות המומחים שהובאו לא סתרו מימצאים אלה. השופט טירקל, בדעת מיעוט, הסכים אף - הוא כי התרחיש המרשיע הוא התרחיש ההגיוני, אלא שבשונה משופטי הרוב סבר כי המימצאים העובדתיים אחרים בתיק סותרים תרחיש זה ומעמידים אותו בספק. בנסיבות שכאלו, ונוכח אותם מימצאים עובדתיים סותרים, סבר השופט טירקל כי אשמתו של העותר לא הוכחה מעבר לספק סביר ועל כן יש לזכותו מחמת הספק.

6.            על הכרעתו של הרב מתבקש הדיון הנוסף בטענה כי: "נקבעה הלכה משפטית חדשה, לפיה בעניין אשר מצוי במחלוקת ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות מחד וקביעה עפ"י חוקי הטבע והפיסיקה מאידך, הרי שידם של האחרונים על העליונה. ... הלכה [זו] משנה סדרי עולם וכן את הכללים המשפטיים הקבועים בדיני הראיות שעל פיהם ינהג בית המשפט בבואו לחרוץ את גורלו של אדם לשבט או לחסד" (סעיף 15 לעתירה, ההדגשה במקור - ר' ח').

7.            דין העתירה להידחות. קריאת פסק הדין נושא העתירה מעלה כי בית-המשפט לא פסק הלכה משפטית, לא חידש הלכה - לא במפורש ולא בעקיפין - ומקל וחומר אף לא פסק הלכה משפטית שניחנה באחת מאותן תכונות מיוחדות הנזכרות בסעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. הכרעתו של בית-המשפט העליון הכרעת עובדה היא, הכרעה שביססה עצמה לא אך על "חוקי הטבע והפיסיקה" - כהגדרתו של העותר - אלא על מיכלול הראיות והעדויות בתיק - ראיות ועדויות שלא סתרו את המסקנה המתחייבת מ"חוקי הטבע והפיסיקה" ובחלקן אף תמכו בהם. אכן, אף המחלוקת שנפלה בין שופטי הרוב לבין שופט המיעוט מחלוקת על נושא- שבעובדה היא - מחלוקת שעיקרה בשאלה אם נמצא הסבר למיקומם של כתמי הדם שנמצאו באירוע - וכידוע הדיון הנוסף לא נועד לפיתרון מחלוקות שבעובדה אלא לדיון בהלכות משפטיות. כאלו לא נמצאו לנו.

8.            העתירה נדחית.

היום, כ"ח בתשרי תשס"ה (13.10.04).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: